החלטה בתיק בש"פ 392/12

1.        כתב אישום מתוקן שהוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים, מייחס ל-12 נאשמים (להלן: הנאשמים) פעילות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948 (להלן: הפקודה).

           על פי המתואר בחלק הכללי של כתב האישום, תנועת החמאס (להלן: החמאס) הוכרזה כארגון טרור, וארגון "האחים המוסלמים ירושלים" (להלן: האחים המוסלמים) הוכרז כהתאחדות בלתי מוכרת וכחלק מתנועת החמאס. להגשמת מטרותיו פועל החמאס הן בפעילות צבאית והן בפעילות אזרחית ענפה, המתבצעת על ידי פעילי חמאס המאוגדים כקבוצות מקומיות. קבוצות אלו פועלות בקרב ריכוזי אוכלוסייה, כאשר הארגון מקיים מערך מאורגן ומובנה של שליטה. במסגרת הפעילות האזרחית האמורה, מבצע חמאס פעולות שונות בתחומי הדת, החינוך והרווחה, במטרה לקרב את הציבור הפלסטיני ולחזק את מעמדו של הארגון. החמאס מבצע ברחבי העיר ירושלים פעילות חברתית, דתית וחינוכית כחלק מקידום מטרות הארגון. לשם כך, חולקה העיר על ידי החמאס לאזורי ניהול לפי ריכוז האוכלוסייה המוסלמית בעיר. בכל איזור קיימת ועדת פעילי חמאס מקומית (להלן: ועדה אזורית), שתפקידה לבצע על ידי פעילי חמאס, פעולות עבור תושבי האזור, בשם הארגון. במסגרת זו פעלו חלק מן הנאשמים באזורים שונים: בבית צאפאפא; בשכונת ראס אל עמוד; באזור צור באהר ובשכונת עיסאוויה. כמו כן, לשם היגוי הפעילויות וניהולן הוקמה מועצה מייעצת -מג'לס שורא (להלן: המועצה המייעצת) בה היו חברים חלק מהנאשמים, יחד עם יעקב אבו עסב (להלן: אבו עסב) כיפאח סירחאן (להלן: סירחאן) ופואד חמדיה (להלן: חמדיה) ואחרים נוספים. אציין כי כנגד אבו עסב וסירחאן, הוגש כתב אישום בנפרד (ראו בש"פ 570/12).

           כנטען בכתב האישום, במועד לא ידוע בשלהי שנת 2010, התכנסה המועצה המייעצת במסגד אלהג'רה בירושלים (להלן המסגד) ובחרה חברים שישמשו כוועדה ניהולית (להלן: הוועדה הניהולית), ביניהם אבו עסב וחמדיה. נקדים ונספר לקורא כי הודעותיו הרבות של חמדיה, מהוות את הראיה המרכזית בכתב האישום, והודעותיו נתמכות בעקיפין גם בהודעותיו של אבו עסב, אשר נבחר כיושב ראש וכמנהיג פעילות החמאס בירושלים.

           על פי עובדות כתב האישום, חברי הוועדה הניהולית התכנסו מעת לעת, בתדירות שונה ובמקומות שונים לקידום רעיונותיהם. במהלך פגישותיהם פעלו חברי הוועדה הניהולית לקידום מטרות החמאס במישורים שונים, כמו הגשת סיוע למשפחות נזקקות; השתתפות פעילי חמאס באירועים קהילתיים; ועריכת ביקורים אצל משפחותיהם של "שאהידים"; אסירים ביטחוניים; ואסירים משוחררים. כל זאת לשם חיזוק וביסוס מעמד החמאס בירושלים.

           בחודש אוקטובר 2010, התכנסה המועצה המייעצת בפארק "קנדה" שבאזור לטרון על מנת לדון בפעילות תמיכה בנציגי החמאס בפרלמנט הפלסטיני (להלן: הנציגים), אשר תושבותם נשללה על ידי שר הפנים. הנציגים שהו במשרדי הצלב האדום בירושלים כמחאה על הכוונה לעצרם בשל היותם שוהים לא חוקיים בישראל. עם פיזור התכנסות המועצה המייעצת פעלו העוררים ואחרים לפרסם את החלטותיהם בקרב פעילי חמאס, ודאגו למימושן. בשל כך, גדלה כמות המבקרים אשר פקדו את מאהל המחאה בחצר הצלב האדום.

           נוסף על האמור לעיל, כארבעה חודשים עובר להגשת כתב האישום, התכנסה המועצה המייעצת לישיבה נוספת בכפר וואדי ערה שבצפון, במטרה לדון במספר נושאים הנוגעים לפעילות חמאס בירושלים. בין היתר נידונו החלטות שעניינן טיפול והגשת סיוע לתושבים נזקקים; ועידוד האוכלוסייה לבקר במסגדי העיר ירושלים ובמסגד אלאקסא בפרט.

           עד כאן עובדות כתב האישום.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים. הדיון בעניינם של הנאשמים התנהל בנפרד בפני שופטים שונים. שניים מהנאשמים, שבית המשפט המחוזי הורה על מעצרם עד לתום ההליכים, הגישו עררים לבית משפט זה, ואלו נדונו בפני כב' השופטרובינשטיין בהחלטתו מיום 9.1.2013 בבש"פ 9577/11 ובש"פ 9691/11 בעניינם של אשרף זלום ושאדי זאהדה (נאשמים 7 ו-8 בכתב האישום). בשורה התחתונה, ולאחר שנקבע כי המדובר בנאשמים בדרג השלישי של הפעילות, הורה השופט רובינשטיין לבחון אפשרות של חלופת מעצר בעניינם של נאשמים אלה, ובלבד שהחלופה תהייה מחוץ לירושלים.

3.        בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של נאשמים נוספים עד לתום ההליכים, ובעקבות כך הונחו בפני העררים הבאים.

           בש"פ 460/12 - בעניינו של הנאשם הית'ם טהא, אשר הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) מיום 5.1.2012 בגדרה נדחתה בקשתו לעיון חוזר. בעניין זה, ובהסכמת המדינה, ניתנה על ידי החלטה נפרדת, ברוח החלטתו של השופט רובינשטיין.

           בש"פ 461/12 - בעניינו של הנאשם עבד אלרחמן עוויס אשר הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) מיום 19.12.2011 בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים. בעניין זה, ובהסכמת המדינה, ניתנה החלטה נפרדת, ברוח החלטתו של השופט רובינשטיין.

           בש"פ 392/12 - בעניינם של הנאשמים טארק אעליאן ונאסר אבו אלסעוד אשר הגישו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 3.1.2012 (כב' השופט י' מרזל) בגדרה הורה בית המשפט על מעצרם של השניים עד תום ההליכים. בהסכמת המדינה, ניתנה בעניינו של העורר אעליאן החלטה נפרדת, ברוח החלטתו של השופט רובינשטיין, כך שנותר עניינו של העורר נאסר אבו אלסעוד (להלן: אלסעוד).

           בש"פ 749/12 - בעניינו של הנאשם איהאב ג'לאד (להלן: ג'לאד). כאן מדובר בערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) מיום 23.1.2012, בגדרה הורה בית המשפט על שחרורו למעצר בית מלא.

4.        סופו של דבר, שענייננו בהחלטה זו, מתמקד בשניים מהנאשמים והם: אלסעוד - העורר מס' 2 בבש"פ 392/12, וג'לאד - שהמדינה עוררת על שחרורו בבש"פ 749/12 הנ"ל.

           טרם נבחן פרטנית עניינם של שניים אלו, ולשם הקיצור, אפנה להחלטתו הנ"ל של השופט רובינשטיין, אשרעמד בהחלטתו על המידרג של שלושת נדבכי המעורבות של הנאשמים השונים בכתבי האישום, כפי שעולה מהודעותיו של חמדיה; על המסוכנות הנשקפת מפעילותם של הנאשמים; ועל ועילת המעצר הנובעת מכך:

"אמנם, הפעילות המיוחסת לעוררים אזרחית באופיה, ועל פני הדברים, ובמציאות אידיאלית, פעילות חברתית הנסבה על סיוע לאוכלוסיה אזרחית לא הייתה מהוה עבירה פלילית. אולם המציאות אינה אידיאלית, והמלחמה בארגוני הטרור, והחמאס ביניהם, נעשית בחזית הצבאית-בטחונית ובחזית האזרחית-חברתית כאחת, ומכאן שמעשיהם לכאורה של העוררים הם בגדר עבירה פלילית. הולמים את ענייננו דבריה של השופטת פרוקצ'יה בעניין דומה:

"אמת הדבר, כי הפעילות המיוחסת לעוררים כעולה מחומר הראיות נושאת אופי ארגוני-אזרחי ולא צבאי. מדובר בהנהלת כספים למימון פעילויות שונות, מתן סיוע כספי לארוע של צעירי הארגון, בעזרה למשפחות נזקקים הקשורות לארגון, בעזרה לאסיר משתחרר השייך לארגון, ובמעורבות בפעילות הארגון סביב נושא הבחירות לרשות הפלסטינית ששלושתם נוטלים בה חלק... נכון הוא כי סיוע כספי למסיבת בוגרי בי"ס תיכון או חלוקת מתנות למשפחות נזקקות, או עזרה לאסיר משתחרר עשויים להיות, כשלעצמם, מעשים "תמימים" בהקשרים אחרים. אולם בהקשר שלפנינו פעולות אלה קשורות בהנהגת גוף אשר, בצד פעילותו האזרחית, יש לו פן צבאי-טרוריסטי שנועד להשגת תכלית של לוחמת טרור המכוונת לפגוע פגיעות בנפש באזרחי מדינת ישראל. על פני הדברים, פעילותו האזרחית של הארגון נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס ותשתית לה. לא הוכח בפנינו אחרת. משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון, ובכלל זה גם למעשי עזרה לנזקקים, ולקיום פעילויות חברתיות בין צעירי הארגון כדי לעודד את מעורבותם והשתייכותם לארגון (בש"פ 7385/03 אגברייה נ' מדינת ישראל; בש"פ 7223/03 שיח' ראיד (בן סאלח) מחאג'נה נגד מדינת ישראל)" (בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל(לא פורסם)).

           דברים אלה מקובלים אף עלי. אכן, בפעילות אזרחית עסקינן, ואפילו בפעילות במישורים המושכים את הלב, בתחומי צדקה, רווחה, חינוך, דת וכיו"ב. אך זאת משימתה ומטרתה של הזרוע האזרחית של ארגון טרור, להכשיר את הלבבות, לקרב את האנשים לפעילות החמאס ולהרחיב את מעגל התומכים בחמאס. לא בכדי נאסרת פעילותו של החמאס - גם במישור האזרחי המובהק - במדינות מתוקנות, על אחת כמה וכמה בישראל ובירושלים. הפסיקה הכירה זה מכבר, כי גם פעילות בעלת אופי אזרחי בארגון טרור טומנת בחובה סיכון ממשי לביטחון הציבור בישראל (ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 27.3.079))

           עוד אזכיר כי ענייננו בעבירת בטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), עבירה אשר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוחו של סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק זה.